בוזגלו דוד

בן מזל ואליהו. נולד ביום י"ג בניסן תש"ך (10.4.1960) ברמלה ובה גדל ולמד. מאז היותו נער צעיר, נמנה עם המובילים בשכבת גילו במועצת התלמידים בתיכון ועם מדריכי הנוער בעיר. דוד נערץ על חניכיו, יזם וקידם פעולות יצירתיות וחינוכיות למענם ואף ייצג את העיר בפעילות הארצית בתחום זה.

הובלת הנוער בעיר לא היתה תחום העניין היחיד שלו. דוד ניחן בכישרון משחק נדיר, שבא לידי ביטוי בהשתתפות במופעים והצגות או בסרט בחוג לחובבים שבו השתתף. כישרון זה ליווה אותו גם במהלך השירות הצבאי הארוך שלו - בקורסים השונים או בבסיסי הקבע בחיל-האוויר.

באוקטובר 1978 התגייס דוד לחיל-האוויר, שירת כמכונאי מטוסים והמשיך לשירות קבע במקצוע זה. הוא קשר את גורלו עם הצבא וגם כשנישא לרונית בשנת 1982, נשאר להתגורר עם משפחתו בבסיסים שונים, ובעיקר בבסיס "נבטים" שבנגב.

דוד לא הסתפק בשירות ממוצע. הוא שאף תמיד להתקדם ולהצטיין, ואכן סיים לימודי הנדסה ויצא בגיל מבוגר יחסית לקורס קצינים. על אף פער הגילים הניכר בינו לבין שאר הצוערים, הוא השתלב מצוין וסיים את הקורס בהצלחה.

דוד מונה לקצין מוסך 'עיט' ולאחר-מכן לקצין אחזקה בטייסת 116.

תקופת הפיקוד שלו היתה רצופה הערכה מצד מפקדיו וחייליו. יחסי האנוש המצוינים שלו בשילוב יכולתו המקצועית הגבוהה הבליטו אותו כקצין מוביל.

כישרונו הייחודי וסבלנותו הפכו אותו גם לעמוד התווך של בני המשפחה, אשר נהגו להיוועץ בו בכל נושא ודוד הבין והתמצא בכל דבר.

בשנת 1994 חלה דוד במחלה קשה. הוא חש כאבים בבטנו, אך למרות זאת לא הסכים לוותר על טיול משפחות הטייסת שאירגן. כמו-כן לא שיתף את הוריו בידיעה על מחלתו, על-מנת שלא לגרום להם צער, והחליט לידע אותם רק לאחר שיחלים.

תקופה זו ארכה שנתיים בלבד. כאילו הכל כוון מלמעלה, 'הותר' לו לחגוג את בר-המצווה של בנו בכורו אוהד ואת בת-המצווה של בתו הילה, שנחגגו ביחד. לאחר-מכן פרצה המחלה שנית וההידרדרות לא נעצרה עד מותו. דוד נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב באייר תשנ"ז (19.5.1997) והוא בן שלושים-ושבע.

במותו הותיר אישה - רונית, בן - אוהד ושתי בנות - הילה ואור, הורים - מזל ואליהו, שני אחים - יהודה ואברהם ושתי אחיות - דינה וסימה.

שניים משלושת ילדיו של דוד סגרו מעין מעגל - אוהד התגייס ובחר לשרת בבסיס שבו שירת אביו והילה הלכה בדרכי אביה וסיימה קורס קצינות, כשעל דש חולצתה היא עונדת את סיכת המ"מ של אביה.

הוריו ואישתו של דוד הנציחו את שמו בבית-כנסת על שמו ועמלים על כתיבת ספר תורה לזיכרו.

מפקד כנף 28 הספיד את דוד: "אתה - שרק הלכת... וכבר חסר נורא. חסר בבוקר מופז עם ריח דס"ל ורעם מנוע, חסר כאבא עם ריח המכונות שדבק בבגדיו, השולח ומקבל את ילדיו. חסר בלילה שחור, מחכה לכל ציפוריך שיאספו וינחתו בשלום, ממתין עם המוטורולה ביד, וסופר... הם נחתו כולם - ואתה הלכת. איתך ועם משפחתך - עימכם צערנו בסבל הנורא שפקד אתכם בעת האחרונה. נלחמת, עשית כל שלאל ידך, סבלת, לא ידעת מנוחה עד הסוף. עתה הזמן לנוח."

יהי זכרו ברוך לעד, אמן

מתוך אתר "יזכור"